שבוע הזיכרון

בשנה שחלפה בשל מגבלות הקורונה לא התקיימו טקסי הזיכרון וחגיגות העצמאות עם קהל או בכלל. ההקלות בהנחיות משרד הבריאות שניתנו מעט לפני שבוע הזיכרון, אפשרו השנה לקיים טקסים תחת מגבלות, וטקסי שבוע הזיכרון התקיימו השנה בנוכחות מצומצמת של קהל.

טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה התקיים בהיכל התרבות ושודר בשידור חי בעמוד הפייסבוק של המועצה.

הטקס התקיים במעמד ראש המועצה יוסי אברהמי, רב היישוב הרב יוסף טולידאנו שליט"א, חברי מועצה, הנהלת המועצה, שורדי שואה ובני משפחותיהם תושבי היישוב. בדומה לשנים קודמות, את הטקס הנחה מר יוסף אלמליח.

בטקס המכובד והמרגש שולבו קטעי קריאה ושירה והוקרנו עדויות של שורדי שואה תושבי היישוב שצולמו מבעוד מועד.  הסרט נוצר במסגרת פעילות של יחידת הנוער. בני ובנות נוער, הגיעו אל בתי שורדי השואה ביישוב והקשיבו לעדויותיהם. העדויות הוקלטו לסרט שכאמור, קטעים ממנו הוקרנו בטקס.

יום הזיכרון לשואה צוין בביקורים בבתי שורדי השואה. ראש המועצה יוסי אברהמי, עובדי המועצה ותושבים מתנדבים, הגיעו אל בתי שורדי השואה, העניקו להם ספר תהילים מהודר עם הקדשה ודגל ישראל מתנת המועצה.

טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה שמתקיים בכל שנה בנוכחות קהל של אלפים, התקיים השנה במתכונת מצומצמת ברחבת האנדרטה שבסמוך למתנ"ס ושודר בעמוד הפייסבוק של המועצה. הטקס התקיים במעמד ראש המועצה יוסי אברהמי, סגנו ומ"מ אשכול דוד, סגנו יצחק ברנר, חברי מועצה, המשפחות השכולות ומוזמנים.

בשתי דקות לשעה שמונה בערב, הורדו הדגלים לחצי התורן והטקס נפתח, בשעה שמונה בדיוק, עם השמע צפירת הזיכרון. את לפיד הזיכרון הדליק סירקוביץ' משה, אחיו של סגן יוחנן סירקוביץ' ז"ל. את תפילת הקדיש קרא מר ראובן בביאן אביו של סגן אלון בביאן ז"ל ולאחריו, את תפילת "אל מלא רחמים" ושירת "אני מאמין" ביצע מר יעקב רובין, חזן בית הכנסת הגדול במונטריאול והרטיט את הלבבות.

ראש המועצה יוסי אברהמי, נשא דברים בשם המועצה המקומית:

"לוח השנה העברי מלא באירועי זיכרון, אך יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה, יחיד ומיוחד, הוא מאגד את זיכרון כל הנופלים על תקומת המדינה.

בתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ, בהם טמונים שורות שורות של לוחמים ממערכות שונות ובהם גם יקירנו – בני גבעת זאב, הם הם העדות האילמת והדוממת למחיר הדמים בה נקנתה ריבונותה של המדינה.

...ואתן, המשפחות השכולות הנושאות יום יום את המשא הכבד של האובדן, היגון, הכאב שאין לו מרפא, אתן המשפחות הממשיכות להתמודד יום יום עם המציאות שנכפתה עליכן - מהוות עבור כולנו מופת ודוגמא למסירות, לנתינה ולחינוך לאהבת הארץ.

בהתמודדותכן אתן מהוות עבורנו השראה! עוצמות החיים  שלכן הם מקור כח לכולנו!

החברה הישראלית חבה לכם ולנופלים – את חיינו כאן.

כל שנוכל הוא להיות ראויים ליקירכם, להיות לצדכם ולחוש שותפות גורל עמכם.

את דבר כוחות הבטחון קרא סרן פיני אזולאי, מפקד יקל"ר (יחידת הקישור לרשות) בפיקוד העורף. סרן אזולאי ליווה מקרוב את גבעת זאב ובהצלחה רבה בהתמודדות אל מול מגפת הקורונה לאורך השנה האחרונה.

שיאו של הטקס המכובד והמרגש בדבר המשפחות השכולות. השנה נשאה דברים בשם המשפחות הגב' דפנה מזרחי אמו של רב"ט זיו זכאי מזרחי ז"ל ולא הותירה עין יבשה בקהל:

"זיו יקר שלי, כשנולדת נאלם העולם לשנייה אחת ואור ענק הציף הכל. את השמחה הזאת אי אפשר לתאר במילים. כשהלכת שוב נאלם העולם אך הפעם לא לשנייה אחת, אלה לנצח. ולא היה אור. ואת החושך הזה אי אפשר לתאר במילים .

לקח לי זמן לתפוס את עצמי כאם שכולה. זה תהליך ושלבים שונים שמצאתי את עצמי בהם.

השתנתי. אני אחרת. ועדיין אני נעה בין תקופות אפלות, ותקופות טובות יותר וחוזר חלילה .

להיות אם שכולה – קודם כל זה בכל בוקר לבחור מחדש לקום מהמיטה, ולא להיכנע לכאב .

להיות אם שכולה – זה להרגיש אשמה, ולא בסדר כשאת צוחקת .

להיות אם שכולה – זה להיכנס לחדרו המיותם של זיו, להסתכל על תיק הצבא המונח, הבגדים התלויים, ולדעת שגם היום זיו לא שם .

להיות אם שכולה – זה ללכת אל הקבר שלו עם בלונים ביום ההולדת שלו, ולדעת שבסיטואציה אחרת הייתי חושבת שזה מעשה לא נורמלי .

להיות אם שכולה – זה לראות את החברים של זיו כל אחד מהם בדרכו, ולחשוב מה זיו היה עושה עכשיו? לאן זיו היה נוסע לטיול אחרי? מה זיו היה בוחר ללמוד? איך הייתה נראית החברה הראשונה של זיו ?

להיות אם שכולה – זה הפחד לשכוח את כל הפרטים הקטנים, את שפת הגוף שלו, את החיוך, את הקול שלו, את האור בעיניים כשהוא צחק.

להיות אם שכולה – זה לחיות בגעגוע בלתי פוסק .

מהרגע שזיו נהרג, האדמה פערה את פיה ויצרה תהום עצומה בין החיים שהיו... והחיים שעכשיו .

מאז, אני מנסה לטוות קשרים מעבר לתהום אל העולם שפעם זיו היה בו. מאז בכל יום ויום אני נלחמת על הזיכרון שלו, אני הולכת לכל הטכסים לא לעזוב את הילד שלי לבד , מארגנת מרוץ לזכרו וערבי זיכרון .

 

להיות אם שכולה – זה להמשיך שכולה ולדבר עם זיו, לשמוע אותו בעיני רוחי, כי מי כמוני מכירה אותו, מי כמוני יודע איזה עצות הוא היה נותן לי עכשיו, כמה הוא היה שמח לשמוע שאני דואגת לעצמי, שאני מתפקדת, שאני בוחרת בחיים".

 

ביום הזיכרון נערכו טקסים שונים ברחבי היישוב לזכר הנופלים. הטקס המרכזי בנוכחות ראש המועצה היה חנוכת "מצפה דביר" ע"ש סמל ראשון דביר עמנואלוף.

מיקומו של המצפה מימין לדרך המובילה משכונת משה"ב אל שכונת אגן האיילות. המצפה ניצב במרומי ההר המשקיף אל נוף בו נמצא גם "מעיין דביר" שאף הוא קרוי על שמו.

הטקס נפתח באחת עשרה בדיוק, עם השמע צפירת יום הזיכרון. עם תום הצפירה החל הטקס אותו הכינו והנחו חניכי סניף בני עקיבא ביישוב. לאחר דברי הרב טולידאנו ותפילת הקדיש, הוקראו דברים שדביר כתב בעת היותו מדריך אהוב ונערץ בתנועה והושמע שירו של אהוד בנאי "יוצא לאור", ששורה מתוך מילותיו מופיעה על סלע ההנצחה שבמצפה.

יהי זכר הנופלים ברוך.

D1P_0218.JPG

D1P_0212.JPG

D1P_0213.JPG

D1P_9978.JPG

D1P_9993.JPG

D1P_9982.JPG

D1P_0219.JPG

D1P_9985.JPG